מיצובישי אאוטלנדר PHEV מודל 2016
ג'יפון היברידי חסכוני ומלא בטכנולוגיה

רשימת הגאדג'טים היא ארוכה ואני אתמקד בשלושה עיקריים:
1. מערכת התרעה לסטייה מהנתיב. המערכת מזהה כל סטייה מהנתיב ומתריעה בחיווי ובצפצופים. אם אתה מאותת אין התרעה. בפקקים של נתיבי איילון בבוקר אתם יכולים לדמיין שהמערכת הזו החלה לצפצץ בגלילות בערך וסיימה בלה-גוארדיה. אני בטוח שיש דרך להשתיק* את החיווי, אבל לא היתה לי סבלנות לחפש וגם מהר מאוד מתרגלים. – *הערה – מצאתי את החיווי. כפתור…
2. המערכת השניה מבוססת מכ"ם מאפשרת לקבוע מרחק קבוע מהרכב שלפניך כשהקרוז קונטרול מופעל. עשיתי ניסיון. בפקקים שמתי בקרוז 90 קמ"ש ולא נגעתי עוד בדוושות. המערכת האטה את האוטו למהירות הפקקים, ואני הפלגתי בדימיון לסרטי מד"ב של שנות ה 80' בה כל המכוניות חשמליות נוסעות במהירות אחידה ושומרות על מרחק אחיד אחת מהשניה ללא התערבות הנהג. אנחנו שם. את המרחק מהרכב שלפני אני מכוון על הטווח הקצר ביותר, שהוא בדיוק מתאים לאוטו שלם להיכנס לפני ושיהיו לו מרחקי ביטחון טובים מהאוטו מקדימה ומאחורה. המערכת לא מזהה את הפולש לנתיב אלא עד שהוא כבר שלושה רבעים בתוך הנתיב, ואז בולמת את האוטו בבהלה. זה לא באמת נועד לשימוש בפקקי תנועה, אבל זה מגניב וגם יביא את האוטו לעצירה. נחמד מאוד עד מעצבן למדי. 
3. המערכת השלישית היא ההתרעה שנדרשת בלימה. כשהאוטו חושב שנדרשת בלימה הוא מורח על הצג "BRAKE!" ומתריע התרעה קולית. נו באמת…אנחנו נוהגים בתל אביב…
לשתי האחרונות אולי צריך "גירסה לארצות חמות" שמבינה שמדובר באוכלוסיה מעט שונה מבחינה התנהגותית על הכביש. 

והדלק…הדלק…שמישהו יזכיר לי מה זה דלק ומה עושים איתו. אישית, אם האוטו הזה אצלי ביומיום, או אצל אישתי – אני אתדלק אותו אולי פעם בשלושה ארבעה חודשים ואולי אף פחות מזה. 

קצת על האוטו – צבע תכלת. אפשר לבחור בכל צבע, בתנאי שהוא יהיה התכלת הספציפי. 5 מקומות, מרווח, תא מטען גדול, ריפודי עור בהיר שנותנים תחושת אווריריות, מושבים קדמיים מחוממים, סאן רוף, דלת אחורית חשמלית (לפתיחה ולסגירה), כמובן שחלונות חשמל ונעילה מרכזית ורדיוטייפ רודסטאר…(סתם. מערכת מולטימדיה נשלטת מההגה) מראות שמתקפלות אוטומטית עם נעילת האוטו ועוד רשימה ארוכה של צעצועים שאני מניח שגם אחרי שנתיים עם האוטו אתה חוזר הביתה אחרי שמצאת משהו חדש ואומר לאישה "גיליתי משהו חדש באוטו. יש ממש פתח למלא דלק." 

אני הייתי קונה את האוטו הזה מחר בבוקר. ממש ככה. בשבילי או בשביל אישתי – לא ממש משנה. וכאן נכנסת הבעיה העיקרית לטעמי – המחיר. האוטו עולה 225.0 אלף שקל + 5.0 שקל לעמדת הטעינה. נניח 230.0 אלף שקל. האאוטלנדר הפשוט או הג'יפונים המקבילים הבסיסיים מתחילים באיזור 150.0 – 160.0 אש"ח (לפני מבצעי 'חבר'), כלומר פער של כ 70,000 שקל בשביל להיות מחבק עצים מוסמך. ההפרש הזה קונה לנו כ 10,000 ליטר דלק, ובצריכה של 1:8 לג'יפון מודרני אנחנו מקבלים כ 80,000 ק"מ להגיע לנקודת האיזון. זה הרבה מדי. בשימוש של אישתי מדובר ב 8 שנים לערך, בנסועה ממוצעת בארץ אנחנו מדברים על כ 5 שנים. רוצים את אותו החישוב בדרך אחרת? בדקתי את ההוצאות שלנו על דלק לג'יפון של אישתי (ספורטאז' 2009) – מעל 1000 ש"ח בחודש. נניח לצורך הדיון האקדמי שיש לנו כאן חסכון של 1000 שח בחודש, שהם 12,000 שקל לשנה, שהם 60,000 ₪ חסכון בחמש שנים או 84,000 ₪ חסכון ב 8 שנים. 
יבואו החברים ממיצובישי ויגידו לי שהאוטו לא אמור להתחרות ביונדאי 35IX ודומיו, אבל אי אפשר להתעלם שכל ג'יפון הוא אלטרנטיבה. גם הפורסטר או הספורטאז'. קטונתי באמת להיכנס לענייני התימחור של היבואן, ואני לא מכיר את מורכבות השיווק של מכוניות בסגמנט האמור, אבל מנקודת המבט שלי, שמושפעת גם ממצבי הכלכלי, הייתי משלם פרמייה של כ 25,000 – 30,000 שקלים בשביל לרכוש את האאוטלנדר הזה. לא הייתי משלם פרמיה של 70,000 שקל לאוטו. מצד שני אני לא מתכוון להחזיר אותו לא היום, לא מחר ולא בכלל, אז זה יצא יותר זול…