'תחקיר' ענף הרכב בכאן 11 – בזבוז משאבים ציבוריים

תעשו את החשבון לבד. אבל זה לא זורם לכיסי היבואנים כי המרוויחה הגדולה היא מדינת ישראל עם מדיניות המיסוי שמייד נגיע אליה.

אבל מחיר ממוצע לפי נתוני משרד התחבורה גם הוא נתון שגוי. אסביר. הנתון הרשום הוא לפי נתוני רשות המיסים. לכל רכב יש מחיר רשמי ברשות המיסים. זה מחיר המחירון הרשמי אותו דיווח יבואן הרכב לרשות המיסים לצורכי חישובי מס כאלה ואחרים. כמה כלי רכב נמכרו במחיר הרשמי קשה מאוד לדעת. כשאתם מגיעים ליבואן רכב ועושים לכם הנחה מהמחירון הרשמי, מבצע קד"מ כזה או אחר או עסקאות 0 ק"מ – המחיר בפועל לעסקה נמוך באלפי שקלים עד עשרות אלפי שקלים מהמחיר הרשמי. השוק המוסדי – ציי רכב וחברות ליסינג מחדשות מדי שנה עשרות אלפי כלי רכב, ההערכות הן שבין שליש לחצי מכלי הרכב החדשים הנמכרים בישראל מגיעים לציי רכב. אותם גופים עסקיים לא משלמים מחיר מחירון. אפילו לא קרוב לו. אם ניקח חישוב של 5% הנחה, מדובר בכמעט 10,000 ₪, וההנחות גדולות משמעותית. ולכן המחיר הממוצע בפועל אותו קיבלו יבואני הרכב עבור המכוניות שהן מכרו בישראל נמוך להערכתי בכ 10% עד 15% מהרשום כאן, מה שאומר שמחיר ממוצע לרכב בשנת 2023 לא היה 200,000 ₪ לפי רולניק, וגם לא 190.0 אש"ח לפי הנתונים שהוצגו כאן, אלא איפשהו בין 170.0 ל 180.0 אש"ח.

אבל גם נתון הממוצע האמיתי הוא מעוות. קחו 20 קיה פיקנטו שעולה 100,000 ₪ כל אחת, וקחו פרארי אחת שעולה 2.0 מיליון שקלים. ביחד יש לנו 21 מכוניות שהמחיר הממוצע שלהם עומד על 190.5 אש"ח. אתם מתחילים להבין את העיוות? 

נכון יהיה להתייחס לנתון החציוני אליו הרבה יותר קשה להגיע, תחשבו על קובץ עם 350,000 שורות, רגע סליחה. 270,000 שורות. צריך לסדר לפי מחיר מלמעלה למטה (או הפוך) ולראות מה יש בשורה 135,000.

עוד לא הגענו לדקה השניה של ה'תחקיר' וכבר אנחנו מבינים שהמספרים מבושלים כדי להתאים לאג'נדה. גם נתון הגיל הממוצע לרכב הנטען בכתבה 11 שנים לרכב באירופה, טוב היה אם היה מציג לאיזה שווקים הוא מתייחס. לכל אירופה? כולל המרכז והמזרח? רק למערב אירופה? כולל הסקנדינביות?

עכשיו תבינו, אני לא רולניק, ואין מאחורי תחקירנים, סטטיסטיקאים ועוזרים שונים. אני יואב שיושב עם לפטופ שעלה 3000 ש"ח. מאחורי יש דג זהב בשם פונג'ב (בינתיים פונג'ב נפטר) וגורת מלטז בשם ניקי. ויש לי חבר שמנתח את נתוני משרד התחבורה. נתוני משרד התחבורה הם נתונים המתפרסמים באופן קבוע וחופשי על ידי משרד התחבורה. כל אחד יכול לגשת אליהם, להוריד אותם ולנתח בעצמו. אפילו רולניק.

ואז עוברים לבעלי השליטה 10-12 בעלי שליטה, שמתחרים בינם לבין עצמם על כיסו של הלקוח. רולניק מעדיף להתמקד בארבע משפחות – חורש (יוניון מוטורס – טויוטה) אונגר (טלקאר – קיה), חרל"פ (כלמוביל – יונדאי, מרצדס, ועוד) ו…רו"ח סוארי (אלייד – צ'מפיון יבואנית סקודה, פולקסווגן ועוד).

רגע, מי? רו"ח יצחק סוארי עומד בראש קבוצת אלייד הוא אינו הבעלים של קבוצת אלייד. קריאה קצרה בויקיפדיה על קבוצת אלייד מעלה מידע מעניין מאוד על מבנה הבעלות. דבר אחד ברור, רו"ח יצחק סוארי אינו הבעלים. רולניק יודע את זה. אבל למה לספר לצופים עובדות שעלולות להסיט את המטרה שסומנה מראש?

אבל זה לא הכל, רולניק יודע, אבל לא אומר, ענף בו יש 10-12 מתחרים חזקים הוא ענף תחרותי. רק הדימיון שלי החזיר אותי סוף שנות ה 70 ותחילת שנות ה 80' עם 'מסמך ה 11' של משטרת ישראל? מסמך שנחשף ב'הארץ' בשנת 1977 בו מפרטת משטרת ישראל את 11 העבריינים הבכירים בישראל לתפיסתה. יש קשר? אין קשר? בשניה שראיתי את 12 הדיוקנים, זה הפעיל את הזיכרון, ואני הייתי נער צעיר מאוד  באותה תקופה.

עכשיו, אחרי שסימנו את הרשעים, נעבור לעדות שבה לא נאמר דבר אבל נרמוז. הצופים כבר יעשו את הקישור לבד. על זה איימו, להוא נשרף מחסן חלפים לזה עצרו משלוחים והמבין יבין. אין שום סכסוכים אחרים בענף – רק יבואנים שנלחמים בכל מי שנתפס כאיום. אין סכסוכים עסקיים, אין הונאות ביטוח, אין גביית דמי חסות, אין שריפות כתוצאה מקצרים חשמליים (גשו לראות את הסטטיסטיקה המבהילה של רשות הכבאות. זה יגרום לכם לעצור עכשיו ולקנות מטפים לבית), אבל לפי ה'תחקיר', סומנה מטרה, נוצר ההקשר ו'תחשוב לבד'. לכאורה יש לציין.

האמת היא שבכל רגע נתון כל אחד מכם, לרבות חברות ליסינג וציי רכב יכולים לפנות לאחד מהיבואנים המקבילים ולקבל כל רכב, אבל ממש כל רכב.

יתרה מזה, כל אחד מכם הקוראים יכול להיות היום יבואן רכב זעיר, אפילו רולניק. כי העסקה כל-כך רווחי, אז זה כנראה שווה מאוד. החסמים כמעט ולא קיימים היום, ולאט לאט תגדלו. אבל הרבה יותר קל ליבב על הירח מאשר להביא אותו.

האמת היא שהייבוא המקביל פורח בשוק היוקרה ולא לחינם. בסגמנטים העממיים היבואנים מקבלים מחירים תחרותיים מהיצרנים כדי שיוכלו לעמוד בתחרות המקומית, וליבואנים המקבילים אין פערים שניתן להיכנס אליהם ולהרוויח בהם.

שוק היוקרה? סליחה – לא מעניין אותי. אם אתה אדם שרוצה לרכוש רכב שעולה 500,000 ₪ או 700,000 ₪ וצפונה, ומתלונן שגוזרים אותך במחיר, אתה לא באמת משפיע על יוקר המחייה בישראל. לא מעניין.

ועוד לעניין היבוא המקביל – פתח המחוקק את האפשרות לייבא רכב בייבוא מקביל. מעט מאוד יבואנים מקבילים עוסקים בפרסום. הרי אם אני מביא מרצדס בייבוא מקביל, אני לא צריך לדאוג לתדמית של מרצדס, למותג. את זה עושה עבורי בחינם חברת כלמוביל. אני גם לא צריך לדאוג למחסן חלפים או שירות לאורך זמן. היי, עושים את זה עבורי בחינם. אבל את זה רולניק לא יספר ולא יאתגר את המטרה שסומנה מראש.

קשר עם עיתונאים – עיתונות הרכב עוברת מהפיכה. היא כבר לא נשלטת על ידי חמישה-שישה עיתונאים בכירים. יתרה מכך, הגבינה כל-כך זזה עד שהגבולות מטשטשים. אין מניעה מכל קורא לפתוח חחר אתר אינטרנט ולהתחיל להעלות מבחנים, טיפים ותובנות על השוק. אין שום חסם. אם התוכן שלכם איכותי, לא תהיה לכם בעיה לקבל כמעט כל רכב למבחן. באותה הצורה אין לאף יבואן מקביל בעיה ליצור קשר עם כל עיתונאי או בלוגר רכב. כולם מוכרים, ואף אחד לא מורם מעם. אבל בשביל מה לטרוח אם היבואן המקביל נהנה מכל ההשקעה ביח"צ ובניית מותג שעושה עבורו היבואן הרשמי.

ואז ה'ראיון' עם צבי נטע. עומד רולניק ושואל בתמימות 'מה כבר עשיתם? זה לא שמצאתם תרופה לסרטן'. ויצא המרצע מן השק – כל מה שקפיטליסטי הוא פסול. יכול היה רולניק לשאול את המו"ל שלו אם הוא כבר מצא תרופה לסרטן, או בעלים של חברות הייטק סופר מצליחות, או בעלים של רשתות סופרים ופארם, או כל אחד אחר שמחזיק בהון של מאות מיליוני שקלים ולמעלה מזה. אבל הוא לא יעשה את זה. ציירנו מטרה, סילפנו מספרים והנה תכנית תחקירים.

ואז השותף הבכיר שהוא מדינת ישראל. צייר צבי נטע תמונה לפיה רכב שמחירו לצרכן 226.0 אש"ח מניב למדינה מיסים ישירים בגובה 126.0 אש"ח. 100.0 אש"ח נשארים אצל היבואן. מהם הוא משלם על הרכב ליצרן, משלם הוצאות כמו שכירות, ארנונה, חשמל אגרות שילוט מטורפות ובעיקר – שכר לעובדים. כמה נשאר ליבואן 'רווח' מכל רכב – אני משער שאלפים בודדים. בוודאי לא עשרות אלפים כמו שכיף לנו לחשוב. זוכרים את הוצאות השכר? אז גם מהן נהנית המדינה בצורה של מס הכנסה. שווה לפתוח מדינה כעסק. רוצים להוריד את נטל המס – תציגו חלופות לגביה או להוצאה. זה לחלוטין אפשרי. יש מגזרים שלמים שעובדים במזומן. יש הוצאות תקציביות מיותרות. אבל האמת היא שהמדינה אומרת לכם 'יש לכם כסף לרכב חדש?' – תשלמו.  

ומילה ליבואני הרכב,

אין בטור הזה שום רצון להגן עליכם.

אתם עושים כל מה שאתם יכולים על מנת לזכות ביחס שתואר ב'תחקיר' ובחשדנות הזו. מחירי החלפים מוגזמים בכל קנה מידה. אתם יכולים להוזיל אותם. אתם יכולים להוזיל את עלות 'שעת עבודה' במוסכים שברשת שלכם. אתם לא עשיתם עדיין את ההתאמות הנדרשות לשירות שאתם נותנים לכלי רכב חשמליים שלמעשה לא מצריכים כמעט שום טיפול, אבל אתם חוששים מירידת רווחי העתק מהתחום ולכן מייצרים שגרות טיפולים שלא קיימות, והלקוחות שבויים שלכם כדי לשמר את האחריות.  אז לפני שאתם מלינים על רולניק, שווה שגם תעיפו מבט במראה ותשאלו את עצמכם – זה מגיע לנו?