פולקסוואגן שירוקו 1.4 טורבו
רכב GT איכותי ושימושי

הפסקה ראשונה באלונית כחצי ק"מ לפני מצפה רמון. אנחנו יוצאים מהאוטו מסתכלים אחד על השני במבט של "וואו, פשוט לא הרגשנו את הנסיעה!". אספרסו קצר ויורדים למכתש רמון, תוך ויתור על התמונות הקלישאתיות על שפת המכתש. הכבישים נפתחים, אבל התנועה עדיין צפופה יחסית לתנועה שאני מכיר מהכביש. הרבה משפחות בדרך לחופשה משפחתית באילת, ואיכויות הנהיגה נמוכות. נהגים נטולי בטחון ברכב ובנהיגה שלהם יוצרים שיירות של עשרות מכוניות, ומנגד נהגים שמקפידים על נהיגה זהירה ולא עוקפים איפה שלא ניתן. השירוקו מרגישה כמו יוסיין בולט שהולך לטייל בפארק הירקון עם עגלה של תאומים. רק מחכה שתהיה אפשרות למתוח שרירים ולתת לכח המתפרץ להשתחרר. הפולקסוואגן הקטנה מבצעת את העקיפות במהירות מדהימה. בהתחלה, רכב אחד כל פעם. אח"כ אני מבין מה הוא יכול מבחינת מהירות ותאוצה, והעקיפות הופכות לשלוש וארבע מכוניות בעקיפה זריזה ובטוחה. אני מניח שהנעקפים סיננו קללה על הילד המופרע שעובר אותם בטיסה נמוכה. חלקם נעקפו כשהיו על 80 קמ"ש, חלקם היו על 120 קמ"ש, וחלקם נעקפו בזלזול כשהיו במהירויות (הרבה) יותר גבוהות. (אני מתנצל בפני נהג המרצדס A בראבוס הכחולה…זה לא שהשירוקו יותר מהירה מהבראבוס. זה אתה שנוהג לאט…) את כולם עקפה השירוקו בקלילות כאילו הם עומדים – לא משנה מה היתה מהירותם. על זה אמרו חז"ל "מוי כיף!" .

מילה על הגיר –7 DSG הגיר נפלא. זהו. 7 הילוכים זמינים בכל רגע לכל גחמה, החלפות הילוכים לא מורגשות, הורדת הילוך או שנים או שלושה בהתאם לצורך, פשוט מעולה.

מילה על צליל המפלט – בחוץ, כשהאוטו מונע שומעים קצת באס מוסתר ליודעי דבר. בפנים לא שומעים כלום. בהתחלה קצת הפריע לי שלא שומעים בנהיגה צליל עצבני של מפלט, אח"כ למדתי להעריך את זה מאוד. בפנים שקט ואיכותי.

מגיעים לאילת, יוצאים מהאוטו רעננים, כאילו לא סיימנו עכשיו 400 ק"מ. שילוב של מושבים מצויינים וכיול מעולה למתלים, נותנים תוצאה מצויינת לגב הזקן שלי. בדרך מבררים עם חברה אילתית איפה יש מסעדת דגים טובה שגם המקומיים אוכלים בה. מסתבר שזו היתה טעות. למקומיים יש טעם לא מפותח שנותר ללא שינוי משנות ה 80 המוקדמות. היא מפנה אותנו למסעדת 'המפלט האחרון'. אם אתם באילת וחשקה נפשכם בגיחה יקרה מאוד (350 שקל לזוג בלי שתיה!) לשנות ה 80 – זה המקום בשבילכם. חברי למסע ציין שמנת פירות הים שטחן היתה נדיבה מאוד, עם זאת, פירות הים הוטבלו בכמויות מסחריות של שמנת, אישית – לא ממליץ על המקום. ממליץ להימלט, אל תעשו את הטעות שלנו. החברה האילתית נרשמה בפנקס השחור.

בחוץ נרשמות 44 מעלות בצל. אם תמצאו צל באילת ספרו לי. ההרגשה היא של ג'חנון שהונח בתוך תנור בלי סיר. על השירוקו גיבורת המסע  הטמפרטורה לא עושה שום רושם. המזגן מקפיא מהר מאוד את תא הנוסעים, למרות השמשה הקדמית הגדולה ולמרות הגג הפנורמי, ומד חום המנוע לא זז מהחצי לא משנה איזו פרובוקציה עשינו.  מילה על המזגן – פתחי האיוורור מקפיאים את ידי הנהג אם הוא מתעקש לאחוז בהגה "נכון".