אם אין לכם סבלנות לקרוא את אחד המבחנים הארוכים בתולדות מבחני הרכב אי פעם במזרח התיכון, אומר רק שמעולם לא יצר רכב כל-כך הרבה ויכוחים, כשטיעונים כמו "זה עניין של פרספקטיבה", "מה עוד אתה יכול לקנות חדש בשביל התועלות שנותן הג'ימני?", "לא ראוי למאכל אדם ב 2015", "נקודת המוצא שלך מעוותת" ועוד רבים עפו באוויר במשך יום שלם של מבחן עם שישה ג'ימנים שונים. מנקודת המבט שלי, סוזוקי פיספסו בגדול עם שיחרור הג'ימני כפי שהוא. מה שהיה ראוי וסביר בתחילת שנות ה 2000 הוא לא ראוי למאכל אדם ב 2015 וזה נופל בדברים הקטנים, אבל כאלה שגורמים לך לקלל את האוטו ואת אמו הביולוגית של סוזוקי עצמו. השקעה של מעט מאוד מאמץ מצד סוזוקי היתה מאפשרת לסבול את החסרונות הגדולים של הרכב, ולהפוך אותו למקום נסבל לשהות:
דברים שבכל סופר מיני מודרנית ב 70,000 שקלים אתם מקבלים כאיבזור בסיסי נעדרים מהג'ימני, ואם היו נמצאים הדרך לשטח ובחזרה היו הרבה יותר נסבלות.
–
קצת (הרבה) היסטוריה
שורשיו של הסוזוקי המוכר נעוצים בתחילת שנות ה 70' ואם מישהו ירצה, הוא יכול ללכת עוד אחורה במנהרת הזמן כאשר סוזוקי קנתה יצרן קטן 'הופ מוטור' בשנת 68, שייצא ג'יפון פיצפון. בשנת 70' הציגה סוזוקי את ה LJ10 שהתחיל את משפחת הסמוראי לדורותיה ושלל גרסאותיה.
רוצים לקרוא עוד – סוזוקי ג'ימני.
הסמוראי המוכר לנו, האבא של הג'ימני נשוא המבחן, החל את דרכו בארץ בשנת 84' עם ה SJ410 – ג'יפון פצפון עם מנוע 1000 סמ"ק. הדרדס התקבל בארץ בפרצי צחוק היסטריים מהולים בדמעות, שכן עד אותו הרגע ג'יפ בארץ היו הג'יפים האמריקאים של חברת JEEP, הבלייזרים ודומיהם, עתירי הנפח ומרובי השסתומים.
עד מהרה נעלם הצחוק כשמסוקסי הארץ יצאו לטיולים עם הדרדס, וחזרו על הגלגלים תוך שהגמד מראה לכולם שהוא אולי קטן אבל עם ביצים גדולות מאוד.
זכור לי שכנער קראתי מבחן דרכים ב'אוטו' או ב'טורבו' עם דוגמנית נאת מראה בביקיני בסמוראי פתוח, והמסקנה היא אחת – לגמד יש יכולות שטח מעולות.
אם אינני טועה, ב 85' כבר הוגדל המנוע ל 1.3 ליטר לגירסת SJ413 ויחד איתה הגיעה גירסת טנדר מוארכת נחשקת מאוד היום.
שתי תלונות עיקריות עלו כבר אז:
הדבר הזה שובר עצמות, מפרק חוליות, דורש יחסים טובים עם הכירופרקט ומחייב אותך לעבודת אוריגמי כאשר אתה מעמיס ציוד לטיול שטח עקב העדר מקום.
ככה גדלנו עם הסמוראי שקיבל באמצע שנות ה 90' ארבעה קפיצי סליל לטובת שיפור איכות הנסיעה.
בשנת 98 ארעה מהפיכה של ממש. סוזוקי זנחו את הסמוראי ותחתיו החלו לייצר את הג'ימני, שהיה כבר ממש ג'יפון מודרני ומעודן בהשוואה להורים המאותגרים שלו. קפיצי סליל, דיפוני דלתות, דש בורד מודרני ועוד.
דבר אחד לא ניטל מהסמוראי / ג'ימני בכל השנים ובכל השינויים שעבר ואלו הן יכולות השטח גבוהות. נכון שהמנוע צנום, אבל כך גם המשקל, ויחד עם תיבת העברה עם LOW צברו הגמדים אוהדים רבים בעולם וגם כאן בישראל יש לדרדסיידה הזו מועדונים, מעריצים, וטיולים אתגריים למכוניות משופרות שיפרקו כל SUV מודרני.
הג'ימני קנה לעצמו שם של 'דיפנדר קטן' בזכות העבירות, וכולם מוסיפים "אבל אמין". בשנת 2010 הופסק ייבוא הג'ימני לארץ עקב כניסתה לתוקף של תקנה המחייבת בכל רכב חדש מערכת בקרת יציבות, בה לא היה מצוייד הג'ימני, דבר שהביא את שוק המושמשות שלו לטירוף, והמכוניות החליפו ידיים במחירים גבוהים מאוד. מחירון היה רלוונטי רק אם הוא היה עשוי מנייר רך עם פרפורציה.
הדבר כמובן לא נעלם מעיניי היבואן, ולאחר בצורת שנמשכה 5 שנים חזר אלינו הג'ימני עם מערכת בקרת יציבות (שבעזרתה האוטו גם מצוייד במערכת בקרת משיכה יעילה לשטח). אל תחפשו הבדלי עיצוב בין הדגמים טרום 2010 ואלא של 2015. הם עיצוביים בלבד, ומינוריים. העיקרי שבהם הוא 'כונס האוויר' על מכסה המנוע. לדגמים המיובאים לארץ אין לו שום שימושיות, והוא לא מכניס דבר. הוא חסום. (כנראה שהוא נמצא שם לגירסאות דיזל ובנזין מחוזקות בשבלול)
ת'כלס – עמוד שלם ואיך האוטו באמת?
אז ככה, המבחן הזה חולק לשני מבחני שטח. הראשון, הוזמנתי להצטרף לאחד מחברי הפורום 'איש המערות', שרכש ג'ימני חדש ידני. השני – רכב הדגמה אוטומטי.
חלק ראשון – הגימני הפרטי –ידני, ללא הגבהות, עם מיגון טרנספר בלבד וצמיגי מקסיס AT:
כשסיפרתי לחבר'ה שאני מצטרף לחבר לטיול בג'ימני לנחל צין וגבי שיש, התגובות היו בין "בטח יש לך חבר כירופרקט" לבין "הוא היה בחור נחמד. מי יעזור לאלמנה למכור את המכוניות שלו?" והאמת היא שגם אני מעט חששתי עקב המוניטין הקופצני והקשוח של האוטו. מה רבה היתה ההפתעה שכשהתיישבתי באוטו חיפשתי את הקופצנות הנוראית ולא מצאתיה. חוויותי כנוסע היו סבירות בהחלט. המושב בסדר, לא יותר מזה. הוא חסר כל תמיכה צידית, ואם תגידו "למה צריך תמיכה צידית ברכב שטח?" אז התשובה היא צריך ועוד איך. בשטח האוטו מיטלטל על ציר האורך ועל ציר הרוחב. תמיכה טובה מסייעת מאוד להישאר ישובים בדיוק איפה שאתה רוצה. הנסיעה לדרום עברה עלינו בנינוחות. קבענו בבית קמה בשעה 08:00, יצאנו ב 06:40 ממרכז תל אביב. הוייז הודיע לנו חגיגית שנגיע ליעד בשעה 07:29. ואז ב 07:36, ואז ב 07:42. הגענו ב 07:52. הפעם הראשונה שהוויז אצלי מבצע כזה תיקון למעלה ולא היה פקק אחד או עצירה אחת בדרך. זה קרה כי למרות שהאוטו יכול לנסוע ב 120 קמ"ש, אתה מרגיש שזה לא נכון לו, ומסגל נהיגה איטית ומתונה. מעתה יוגדר להלן "זמן ג'ימני". בדרך דרומה נרשמת צריכת דלק של 13.5 ק"מ לכל ליטר דלק.
היה מצחיק לראות שמכסה המנוע נגמר בערך איפה שהדשבורד בטויוטה שלי מסתיים, או לפחות זו היתה התחושה. המידות הזערוריות של האוטו הן נכס בנסיעה עירונית צפופה, וגם בשטח לפעמים יש להן יתרון. אבל אם במידות האוטו עסקינן אז הוא באמת קטן וצפוף. צידנית עם בירה קרה, עוד צידנית עם קצת אוכל, קומפרסור, שני כסאות, שולחן מתקפל, עוד כמה תיקים קטנים ואין ברירה אלא לקפל את המושבים, דבר שאני לא מאוד אוהב. דווקא ההפרדה שהמושבים יוצרים כשהם פתוחים מסייעת למנוע תזוזות של דברים באוטו, בעיקר כשאתה בשטח. שורה תחתונה, הרכב צפוף.
בשטח לא הורדנו אוויר. החלטנו לנסוע בלחץ האוויר הרגיל 26 PSI. ללא ספק הורדת אוויר לאיזור 18-20 PSI היתה משפרת משמעותית את הנוחות בתא הנוסעים, ואת העבירות בשטח. אבל לא באמת הגעתנו למקום בו אנחנו מאתגרים את יכולות השטח של הג'ימני. בבסיס מדובר ברכב עם יכולות שטח מאוד גבוהות, תוסיפו לזה את בקרת המשיכה היעילה וקיבלנו שידרוג נוסף ליכולות השטח. בסעיף השטח – הרכב מקבל ציון גבוה.
המסלול שכלל את נחל צין וגבי שיש מציג בפני כל רכב שטח כמה מדרגות ברמה בינונית. לג'ימני אין באמת בעיה לעבור את המדרגות כפי שאפשר לראות בתמונות, תוך שהוא מסתייע בבקרה המשיכה. עם זאת, צריך לדעת איך לגשת למדרגות ואיך לעלות אותך. עד מהרה התברר שהפגש הקדמי המקורי נמוך מדי לרכב שטח, וכפועל יוצא המספר הקדמי, זה שנתלה על הפגוש עם שני ברגים קודחים נפל. או אז התברר כי בפגוש הכינו סוזוקי עוד ביפן תושבות לברגים להתקנה נקיה של המספר, ולא עם בורג קודח. כן, זה נורא מהר בבונדד לשים את המספר עם שני ברגים קודחים, אבל כשיש הברגה מוכנה – זה פרטץ'. אחרי נסיון ראשון לעלות שלא צלח, אנחנו מתקנים לאט אחורה, ומגלים שהפגוש הקדמי נמוך. נמוך מאוד, והוא משתפשף לו על אדמת ארץ הקודש.
ניסיון נוסף לעלות, קצת יותר הכוונה למונח "גז קבוע", בקרת המשיכה נכנסת לפעולה והאוטו מדלג לו למעלה. בהמשך הדרך מספר עליות עם הצלבות. (הצלבות – כאשר אנו נתקלים בעליה או בירידה בה יש מספר בורות עמוקים יחסית כאשר פעם הם משמאל ופעם הם מימין. הבעיה שנוצרת היא שכאשר גלגל מגיע לבור הוא 'נופל' לתוכו. אם הבור לא עמוק, מהלך המתלה של הרכב מספק עדיין מגע של הצמיג עם הקרקע. אם הבור עמוק ממהלך המתלה הגלגל ירחף באוויר. עכשיו דמיינו שגלגל קדמי שמאלי נופל לתוך בור שכזה, וגלגל אחורי ימני נופל לתוך בור בצד השני. שני הגלגלים הנגדיים נמצאים באוויר = להלן הצלבה. ) הג'ימני עובר אותן בקלות יחסית תוך שהוא נעזר בבקרת המשיכה.
בסופו של מסלול הגענו לכביש הערבה ומשם ישירות ליוגורטריה (גלידת יוגורט) שנמצא במושב עין-יהב (נכנסים למושב, נוסעים ישר עד לצומת T, פונים שמאלה, והבית הראשון מימין. אי אפשר לפספס) . למי שלא מכיר, אני ממליץ מאוד על המקום, אינני מכיר את הבעלים, אבל את גלידת היוגורט שלהם אני מכיר כבר לא מעט זמן, ומנצל כל גיחה באיזור לעצירת התרעננות. המחירים הוגנים, המנות ענקיות, תמיד מתקבל בסבר פנים נעים. מומלץ.
סיימנו את הגלידה והמשכנו לציר הגבול עם ירדן, בכיוון צפון. לאט לאט אני מתחיל להרגיש כאילו תוקפת אותי שפעת. יום לפני מתחילים כאבים כאלה בגוף ובשרירים, ואני מתחיל לתהות אם אני מקבל שפעת באמצע השרב שהיה כאן בשבועות. מסתבר שלא. מסתבר שבכל זאת, בלי להרגיש בכל זאת מדובר ברכב שגופי אינו מורגל לו. המושב נראה עכשיו פחות נוח ופחות תומך, ואחרי ישיבה קצרה בקיאה ריו שלי, אני מתרווח במושב הריו וחושב לעצמי "וואו, איזה מושב ברמה קיאה הכניסו כאן…", בקיצור, המושבים לדעתי מקבלים ציון בלתי מספיק, וכך גם העצמות שלי.
מעבר לזה, מדובר ברכב חביב ושובה לב. יש לו את החסרונות המוכרים של מנוע צנום וצריכת דלק, אבל יש לו יכולות שטח אמיתיות של רכב שטח לכל דבר ועניין. שוק שיפורים מכאן ועד יפן, והרבה משוגעים לדבר בארץ.
חלק שני – ג'ימני הדגמה – אוטומטי
כשמערכת קארספורום שלחה לי ווטסאפ ובו 'קיבלנו את הג'ימני האוטומטי למבחן. מה דעתך שנעלה לדישון או לכזיב?' התחלתי לחשוב על מסלול. בדרום כבר חם ולא ממש כיף. אז ברור שצפון, שיהיה עם מים, עם עצים רחבי נוף ועתירי צל אבל נחל דישון? כזיב? והתשובה לא אחרה לבוא "בכיף. דישון וכזיב זה צפון רחוק. אנחנו עם ג'ימני. נסגור על אמצע הדרך. נחל תבור, יבניאל נמצא איזה מעיין להירגע בו".
שישי אחה"צ, ואני אוסף את הג'ימני האוטומטי. הוא מגיע עם צמיגי כביש שלא מתאימים באמת לעבודת שטח, וטוב עשה איש המערות עם האוטו הידני מלמעלה, שהחליף אותם לצמיגי מקסיס AT. נוסע ל'בור' בצפון ת"א, מקום מפגש בעיקר בימי שישי לאנשים עם רכבי שטח. חלק סתם שותים קפה (החבר'ה שלי), חלק מתאמצים להתהפך. מגיע עם הג'ימני למפגש השבועי, ומתחיל בהתנצלויות. לא עוזר לי.
שבת בבוקר, יוצא מוקדם מרמת השרון לאסוף חבר מביתו בצפון בדרך לשטח. בגלילות אני כבר מרגיש את הגב מבהיר שמשהו כאן לא נוח לו. כאן תקראו את הפתיח על אותם דברים קטנים שחסרים ברכב. אני שם את האוטו על קרוז קונטרול ב 100 קמ"ש ונוסע בסבבה (אין קרוז קונטרול אגב) למפגש עם עוד חמישה ג'ימנים שונים אבל דומים מאוד.
מתארגנים בשיירה, מורידים פקודות מבצע, ונוסעים לכיוון הכניסה לנחל תבור. הרכב נוסע בקלות בשבילי העמק, אין שום אתגר, הצלבות קלות חולפות בלי קושי, אבל למען ההגינות מדובר במסלול קליל, שמתאים גם לרכבי שטח רכים. המסלול של נחל תבור נחסם לפני שנים, ואנו יוצאים מהנחל בעליה דרדרתית עם הצלבות, וכמה שיפועי צד. כל המכוניות עולות בקלות, ומזכירות שוב ש 95% מיכולת העבירות של רכב תלויה בנהג. כמובן שרכב טוב רק מסייע, ובזה הג'ימני הקטן מצטיין. בעליה ניתן היה להרגיש את ההבדל בין צמיגים שמתאימים לעבודת שטח לבין צמיגי הכביש בהם צוייד רכב המבחן. צמיגים מתאימים יותר והעליה היתה הרבה יותר קלה. ממשיכים בעליה, ופתאום, המזגן מפסיק לקרר. אנחנו מסתכלים אחד על השני ב WTF? ומשלימים את העליה. מגיעים לכביש העולה מכביש 90 לכיוון הגן הלאומי כוכב הירדן, וממתינים לשאר המכוניות, כשכל מי שעלה עם מזגן יצא מהאוטו עם "אתם לא מאמינים, המזגן הפסיק לקרר". מובן שמייד עם סיום העליה חזר המזגן להקפיא. עוד סיבובון שבילים עם עליה לתצפית יפהפיה על הכנרת ורמת הגולן ע"ש נח כינרתי (מומלץ לבקר) בה קיבלנו הרצאה על פועלו של האיש מאדם מבוגר ונחמד, ובסוף ההרצאה הוא מוסיף "…והוא היה חבר קרוב שלי". שמחנו לשמוע ולפגוש את ארץ ישראל הנופית והאנושית היפה. ממשיכים בשבילים של רמת סירין, טבילה של אמיץ בודד בעין אולם, וממשיכים במסלול. שבילי עפר שלא מציגים שום אתגר, אבל מאפשרים לפתח מהירויות גבוהות, והג'ימני יחסית סביר ולא מתרסק על האבנים. מגיעים לכביש ליד כפר כמא, ומתפזרים. שנים מאיתנו נוסעים חזרה למחלף אליקים, ושוב מתפתח הדיון, למה דברים שהיו סבירים ב 2003 היום הם לא מקובלים, ולמה ברכב משומש שאתה קונה ב 35.0 אלף שקל זה 'בסדר', וברכב חדש שאתה קונה ב 120.0 אלף שקל זה 'בלתי מתקבל על הדעת'.
בחזרה הביתה, אני נכנס לאותה תחנת דלק, ולאותה המשאבה בדיוק. המסלול 334.3 ק"מ על 32.0 ליטר , שזה בדיוק 10.44 ק"מ לליטר, וזו תוצאה מצויינת לרכב שטח שכולל סיבוב שטח, ורגל לא עדינה. אני בטוח שאפשר להוציא ממנו ביום-יום צריכת דלק טובה מזה.
שורה תחתונה – מדובר ברכב שטח אמיתי, עם יכולות שטח גבוהות מאוד. לטעמי מעט הקפדה על הנדסת אנוש שתביא את הרכב ל 2015 ויש כאן מתכון מנצח. ג'ימני סטנדרטי יכנס לכל שטח, ולכל מסלול.
תגובות גולשים
הפוסטים הנצפים ביותר
רוצה לדעת כשמתפרסם
פוסט חדש?
כל הזכויות שמורות ל CAR-PAD. אין להעתיק או לשכפל פרטים מתוכן הדף ללא אישור
ברוכים הבאים לאתר car-pad, מקווה שתמצאו בו מידע מועיל ומעניין. השימוש באתר ובתכנים המופיעים בו מעיד על הסכמתכם לתנאים אלו. אנא קראו לעומק את התנאים.
כללי השימוש באתר ובתכנים המופיעים בו חלים על כל אמצעי המאפשר גלישה לאתר ותכניו – מחשב, מכשיר סלולרי, טאבלט, טלוויזיה חכמה וכל אמצעי אחר.
התנאים שלהלן רשומים מטעמי נוחות בלשון נקבה, אבל מתייחסים גם אליכם, הזכרים.
כללי השימוש
הנך ראשית להשתמש באתר ובתכניו לצרכים פרטיים בלבד. שימוש לכל צורך אחר מחייב הסכמה בכתב מבעלי האתר. אין להעתיק תכנים מהאתר בשום צורה של מדיה. ניתן להשתמש בקישורים המופיעים בו לצורך קישור במדיות חברתיות.
אין להעתיק מהאתר מידע לצורך פרסומו באמצעים אחרים תוך הסוואת מקור המידע. רוצה לשתף – השתמשי בקישורים המופיעים.
אין לקשר לאתר כל תכנים גזעניים, פוגעניים, סקסיסטיים, פורנוגרפיים, או כאלה המעודדים לפעולה המנוגדת לחוקי מדינת ישראל.
שימוש בתגובות באתר יעשה בצורה מכובדת ומכבדת. אנו מרשים לחלוק על דעתנו, אך כל ביטוי או שיח שנראה בו משום פגיעה או תגובה לא הולמת יימחק ללא כל אזהרה או הסבר.
האתר לא יישא באחריות לכל נזק שייגרם כתוצאה מקישור לתכנים שבו.
אין להפעיל או לאפשר להפעיל כל קישור לתוכנה זדונית או רובוט מכל סוג שהוא לצורך חיפוש או איחזור מידע מהאתר.
בעלי עסקים, מנהלי פרסום ושיווק – תודה שבאתם!
אשמח לארח את פעילותכם העסקית ולחשוף את הצעותיכם לגולשי האתר בבאנרים השונים. אני לא אעסוק באיסוף לידים, במכירת תוכן או במכירת רשימות גולשים רשומים, יש מספיק אתרים שעוסקים בכך ואין לי רצון לעסוק בפעילות זו. האתר יהיה פלטפורמה עבור קוראים המתעניינים במכוניות ללמוד מעט יותר על הרכב הבא שלהם, בין אם מדובר במשפחתית, בספורטיבית או ברכב שטח קשוח לצלוח נהרות ואגמים.
לפרסום באתר אנא השאירו שם וטלפון ואתקשר בהקדם.
להתראות,
יואב